מעט גיאוגרפיה וידע כללי:
יבשת דרום אמריקה המוכרת לנו כיום גודלה הוא כחצי מגודלה של יבשת אפריקה וכשליש מהגוש של אירופה ואסיה.
אורכה של דרום אמריקה הוא כ- 7250 ק"מ ורוחבה המרבי הוא כ- 4800 ק"מ, אם מחשבים בצורה שרירותית מדובר בכ- 18 מיליון ק"מ רבוע.
יבשת דרום אמריקה הנה היבשת העשירה ביותר בסוגי הנוף והאקלים המקשטים אותה. כשאנו מטיילים מצפון לדרום ניתן לראות אזור מישורי של יערות גשם טרופיים להמשיך למישורי עשב וסוואנות ולעלות על הרי האנדים המושלגים, כשאנו מדרימים אנו מגיעים לאזור המדברי החם בעולם ומשם מתחילים ללבוש את המילים לקראת פטגוניה והאזור הארקטי.
למרות כל אלו אחד המאפיינים הבולטים בפני השטח של יבשת דרום אמריקה הוא אזור יערות הגשם שהוא הגדול מסוגו בעולם. אזור יערות הגשם תלוי בתכליתו במים שמקורם הוא הנהר השני בגודלו בעולם, נהר האמזונס. נהר האמזונס מספק חמישית מכלל המים המתוקים המסופקים על ידי נהרות בעולם.
נהר זה כל כך גדול כך שהוא זורם דרך מדינות רבות בדרום אמריקה ביניהן: פרו, אקוודור, קולומביה, ונצואלה, גויאנה וברזיל (כשתי חמישית מיבשת דרום אמריקה).
עומקו המקסימלי של נהר האמזונס באזורים מסוימים הוא כ- 90 מטר דבר המאפשר גישה של ספינות מן האוקיינוס לתוך היבשת ובנקודות מסוימות רוחבו יכול להגיע לכ- 11 ק"מ.
יערות הגשם באזור האמזונס נחשבים לבתי הגידול העשירים והמגוונים ביותר בעולם הן ביבשה והן מתחת למים.
הערכות בתחילת שנות ה- 90 דיברו על כ- 2500-3000 זנים שונים של דגים המצויים בנהר האמזונס ופלגיו, רק כחצי מהמספר בינתיים תועדו והוגדרו. כשאנו מדברים על הערכה שבעולם מצויים כ- 6650 זנים שונים של דגי מים מתוקים מכאן שהאמזונס מכיל יותר משליש מכלל דגי המים המתוקים בעולם.
מתוך הכמות הגדולה הזאת של זנים אותם מכיל נהר האמזונס ניתן לסווג כ- 225 זנים שונים של ציקלידים, מספר זה מהווה כ- 75% מכלל הציקלידים ביבשת דרום אמריקה המכילה כ- 300 זנים שונים.
כשאנו מדברים על כמות כזו אנו רואים שבניגוד ליבשת אפריקה הציקלידים מהווים אחוז קטן מכלל זני הדגים המצויים באמזונס (כ- 6-10 אחוזים), בעוד שמשפחות כמו ה- Characoides (טטרה, סילבר דולר, פירנאה ועוד) מונה כ- 43 אחוזים מכלל הזנים ואף דגי החתול מגיעים לכ- 39 אחוזים מכלל הזנים.
מרבית הציקלידים הדרום אמריקאים שוכנים באזורים בעלי זרימת מים עדינה ביותר וחלקם אפילו באזורים בעלי מים כמעט עומדים ואינם משגשגים באזורים בעלי זרימה חזקה של מים.
לאורך העונה הגשומה ציקלידים מגיעים ומשתכנים בגופי מים קטנים, ברכות, ביצות, פלגים קטנים ולגונות לשולי הערוץ המרכזי של הנהר.
העונה הגשומה שנמשכת מיוני עד נובמבר מאפשרת זאת מאחר והנהר עולה על גדותיו כמעט ב- 15 מטרים ומציף אזור של כ- 100 ק"מ רבועים (האזור המוצף תופס רק כ- 2 אחוזים מכלל יער הגשם).
ההצפה מתאפשרת מאחר ואזור האמזונס הנו בעל מבנה דמוגרפי שטוח ביותר ונמוך יחסית (בסך הכל כ- 200 מטרים מעל פני הים בנקודה הגבוהה ביותר).
ניתן לומר כי ההצפה העונתית הקבועה הזאת בעונה הגשומה מכתיבה את אורך החיים באזור האמזונס.
יערות הגשם המוצפים מהווים אתרי הטלה והשרצה של מרבית דגי האמזונס ביניהם הציקלידים. היערות המוצפים מספקים לדגים מזון כמו חרקים ופרות הנופלים מן העצים, מעניקים מכסה לדגיגים צעירים מפני טורפים.
מכסה זה הוא זמני מאחר ולאחר השיא של העונה הגשומה דגים רבים חוזרים בחזרה לערוץ המרכזי של הנהר לעומתם אחרים וביניהם ציקלידים נשארים לאורך העונה היבשה בביצות ובאגמים קטנים שנוצרים.
פירוט על בתי גידול באזורים שונים בדרום אמריקה:
המישורים המוצפים באיזור האמזונס גויאנה וונצואלה:
מישורי גויאנה והאמזונס חולקים בדגים וביניהם ציקלידים לאורך העונה הגשומה, דרך המישורים המוצפים בצפון מזרח גויאנה.
המישורים המוצפים בצפון מערב ונצואלה ונהר האורינוקו מהווים בית גידול לציקלידים רבים, גם כאן יש חיבור למערכת האמזונס דרך נהר הריו נגרו בברזיל.
במהלך העונה הגשומה כשנהר האורינוקו עולה על גדותיו הוא זורם לכיוון הים הקריבי דרך מישורי העשב המוצפים של ונצואלה נוצר אזור מישורי עשב ביצתיים אזור זה מכונה היאנוס ומהווה בית גידול לציקלידים שונים כמו גם ליצורים רבים הידועים לשמצה כמו דגי הפירנאה אדומי הבטן המפלצתיים, התמסח (קיימן) החמקן ונחשי האנאקונדה הענקיים.
כשאנו מדברים על מישורים המוצפים של האמזונס ונצואלה וגויאנה אנו רואים כי קיימים בהם תנאים אידיאליים ביותר לציקלידים הדרום אמריקאים. זרימת מים חלשה ביותר, שטח מחייה רחב בעל מגוון של חרקים וזני דגים קטנים המהווים טרף פוטנציאלי, מים ביצתיים בעלי חומציות גבוהה 6.5-6.8 קיימים אזורים חומצתיים במעט יותר.
כשאנו סוקרים את הנתונים הללו אנו מבינים מדוע כ- 90 אחוזים מכלל זני הציקלידים מרוכזים באזורים אלו.
אזור הפירנאים:
גם באזור הפירנאים המשתרע על שטחיהן של פרגוואי, אורוגואי וארגנטינה מצויים זני ציקלידים אחדים.
באזור זה מרוכזים שפכים של נהרות רבים המגיעים בעיקר מאורוגואי, ארגנטינה ופרגוואי.
ריכוז הזרימה של הנהרות הללו יוצר נהר שנקרא ריו לה פלטה והוא מהווה הנהר השני בגודלו בעולם אחרי האמזונס.
אזור הפירנאים הוא אזור יבש יחסית, בעיקר ידוע כמלא בביצות. למרות שאזור זה יחסית מנותק מהאמזונס ידוע כי בעבר היה מחובר עמו והרבה זנים של דגים ביניהם ציקלידים מאזור האורינוקו כיום נפוצים באזור הפירנאים.
אזור מזרח ברזיל:
מהווה מאין גבול מזרחי של אזור האמזונס, האזור מאופיין בנהרות קטנים רבים.
בעוד שאזור החוף הטרופי מאופיין בלחות ויערות סבוכים, אזור זה שהוא מאין רמה מאופיינים ביערות וצמחייה מדוללים ואפילו פני שטח מעט מדבריים.
מרבית זני הציקלידים המצויים באיזור זה רגילים למים מלוחים למחצה הקיימים בבתי הגידול באיזור זה וחלקם אף דורש מים קשים.
אזורים נוספים בדרום אמריקה:
קיימים ארבעה אזורים נוספים שאינם עשירים כל כך בדגים ובייחוד לא ציקלידים אך עדיין מהווים בתי גידול לזנים מסויימים.
מדובר באזורים כמו האזור המנגדלני והאזור הטראנס אנדי שנמצאים בצפון מערב היבשת, החולקים מדינות כמו אקוודור וקולומביה.
קיימים זנים מסויימים המצויים באזורים אלו לדוגמא הדג המכונה גרין טרור ( Aequidens sp.) ומצוי במזרח אקוודור.
הקיצוניות בכימית המים:
כשאנו מדברים על תנאי המים שלהם זקוקים מרבית הציקלידים הדרום אמריקאים אנו מגלים כי התנאים בהם אקווריומיסטים מחזיקים ציקלידים דרום אמריקאים באקווריום אינם זהים לתנאים הקיימים בבית הגידול הטבעי. בואו ונסתכל על דגים מאזור האמזונס, הטמפ' באזור זה די קבועה כ- 27 מעלות (בעוד שהקיצוניות שלה היא 20 עד 37 מעלות).
דיסקוס הינו דוגמא מצוינת לציקליד הנלקח מבית הגידול הטבעי שלו והותאם לתנאי אקווריום. הדיסקוס חי במערכות מים גדולות יחסית לאורך הריו נגרו, מחקר של בית גידול זה מראה כי המים שם מגיעים ל-pH נמוך של כ- 4.7 והמים מגיעים עד לאפס קשיות.
באקווריום לא ניתן לשמור רמות כאלו ולאלו שמנסים צפויה התמוטטות של רמת pH שעלולה לגרום לבעיות בריאות אצל דגים רבים.
כשמגיעים לתנאי חומציות קיצוניים כאלו נוצר לחץ עודף על זימי הדגים ומקשה עליהם למצה חמצן מן המים.
סיכום:
הקטע מתמקד במתי הגידול עצמם ובמאפיינים שלהם.
קטע זה מראה לנו כי קיים עולם מופלא ועשיר גם מעבר לקופסת הזכוכית הקטנה שלנו ולא רק בתוכה.
יבשת דרום אמריקה המוכרת לנו כיום גודלה הוא כחצי מגודלה של יבשת אפריקה וכשליש מהגוש של אירופה ואסיה.
אורכה של דרום אמריקה הוא כ- 7250 ק"מ ורוחבה המרבי הוא כ- 4800 ק"מ, אם מחשבים בצורה שרירותית מדובר בכ- 18 מיליון ק"מ רבוע.
יבשת דרום אמריקה הנה היבשת העשירה ביותר בסוגי הנוף והאקלים המקשטים אותה. כשאנו מטיילים מצפון לדרום ניתן לראות אזור מישורי של יערות גשם טרופיים להמשיך למישורי עשב וסוואנות ולעלות על הרי האנדים המושלגים, כשאנו מדרימים אנו מגיעים לאזור המדברי החם בעולם ומשם מתחילים ללבוש את המילים לקראת פטגוניה והאזור הארקטי.
למרות כל אלו אחד המאפיינים הבולטים בפני השטח של יבשת דרום אמריקה הוא אזור יערות הגשם שהוא הגדול מסוגו בעולם. אזור יערות הגשם תלוי בתכליתו במים שמקורם הוא הנהר השני בגודלו בעולם, נהר האמזונס. נהר האמזונס מספק חמישית מכלל המים המתוקים המסופקים על ידי נהרות בעולם.
נהר זה כל כך גדול כך שהוא זורם דרך מדינות רבות בדרום אמריקה ביניהן: פרו, אקוודור, קולומביה, ונצואלה, גויאנה וברזיל (כשתי חמישית מיבשת דרום אמריקה).
עומקו המקסימלי של נהר האמזונס באזורים מסוימים הוא כ- 90 מטר דבר המאפשר גישה של ספינות מן האוקיינוס לתוך היבשת ובנקודות מסוימות רוחבו יכול להגיע לכ- 11 ק"מ.
יערות הגשם באזור האמזונס נחשבים לבתי הגידול העשירים והמגוונים ביותר בעולם הן ביבשה והן מתחת למים.
הערכות בתחילת שנות ה- 90 דיברו על כ- 2500-3000 זנים שונים של דגים המצויים בנהר האמזונס ופלגיו, רק כחצי מהמספר בינתיים תועדו והוגדרו. כשאנו מדברים על הערכה שבעולם מצויים כ- 6650 זנים שונים של דגי מים מתוקים מכאן שהאמזונס מכיל יותר משליש מכלל דגי המים המתוקים בעולם.
מתוך הכמות הגדולה הזאת של זנים אותם מכיל נהר האמזונס ניתן לסווג כ- 225 זנים שונים של ציקלידים, מספר זה מהווה כ- 75% מכלל הציקלידים ביבשת דרום אמריקה המכילה כ- 300 זנים שונים.
כשאנו מדברים על כמות כזו אנו רואים שבניגוד ליבשת אפריקה הציקלידים מהווים אחוז קטן מכלל זני הדגים המצויים באמזונס (כ- 6-10 אחוזים), בעוד שמשפחות כמו ה- Characoides (טטרה, סילבר דולר, פירנאה ועוד) מונה כ- 43 אחוזים מכלל הזנים ואף דגי החתול מגיעים לכ- 39 אחוזים מכלל הזנים.
מרבית הציקלידים הדרום אמריקאים שוכנים באזורים בעלי זרימת מים עדינה ביותר וחלקם אפילו באזורים בעלי מים כמעט עומדים ואינם משגשגים באזורים בעלי זרימה חזקה של מים.
לאורך העונה הגשומה ציקלידים מגיעים ומשתכנים בגופי מים קטנים, ברכות, ביצות, פלגים קטנים ולגונות לשולי הערוץ המרכזי של הנהר.
העונה הגשומה שנמשכת מיוני עד נובמבר מאפשרת זאת מאחר והנהר עולה על גדותיו כמעט ב- 15 מטרים ומציף אזור של כ- 100 ק"מ רבועים (האזור המוצף תופס רק כ- 2 אחוזים מכלל יער הגשם).
ההצפה מתאפשרת מאחר ואזור האמזונס הנו בעל מבנה דמוגרפי שטוח ביותר ונמוך יחסית (בסך הכל כ- 200 מטרים מעל פני הים בנקודה הגבוהה ביותר).
ניתן לומר כי ההצפה העונתית הקבועה הזאת בעונה הגשומה מכתיבה את אורך החיים באזור האמזונס.
יערות הגשם המוצפים מהווים אתרי הטלה והשרצה של מרבית דגי האמזונס ביניהם הציקלידים. היערות המוצפים מספקים לדגים מזון כמו חרקים ופרות הנופלים מן העצים, מעניקים מכסה לדגיגים צעירים מפני טורפים.
מכסה זה הוא זמני מאחר ולאחר השיא של העונה הגשומה דגים רבים חוזרים בחזרה לערוץ המרכזי של הנהר לעומתם אחרים וביניהם ציקלידים נשארים לאורך העונה היבשה בביצות ובאגמים קטנים שנוצרים.
פירוט על בתי גידול באזורים שונים בדרום אמריקה:
המישורים המוצפים באיזור האמזונס גויאנה וונצואלה:
מישורי גויאנה והאמזונס חולקים בדגים וביניהם ציקלידים לאורך העונה הגשומה, דרך המישורים המוצפים בצפון מזרח גויאנה.
המישורים המוצפים בצפון מערב ונצואלה ונהר האורינוקו מהווים בית גידול לציקלידים רבים, גם כאן יש חיבור למערכת האמזונס דרך נהר הריו נגרו בברזיל.
במהלך העונה הגשומה כשנהר האורינוקו עולה על גדותיו הוא זורם לכיוון הים הקריבי דרך מישורי העשב המוצפים של ונצואלה נוצר אזור מישורי עשב ביצתיים אזור זה מכונה היאנוס ומהווה בית גידול לציקלידים שונים כמו גם ליצורים רבים הידועים לשמצה כמו דגי הפירנאה אדומי הבטן המפלצתיים, התמסח (קיימן) החמקן ונחשי האנאקונדה הענקיים.
כשאנו מדברים על מישורים המוצפים של האמזונס ונצואלה וגויאנה אנו רואים כי קיימים בהם תנאים אידיאליים ביותר לציקלידים הדרום אמריקאים. זרימת מים חלשה ביותר, שטח מחייה רחב בעל מגוון של חרקים וזני דגים קטנים המהווים טרף פוטנציאלי, מים ביצתיים בעלי חומציות גבוהה 6.5-6.8 קיימים אזורים חומצתיים במעט יותר.
כשאנו סוקרים את הנתונים הללו אנו מבינים מדוע כ- 90 אחוזים מכלל זני הציקלידים מרוכזים באזורים אלו.
אזור הפירנאים:
גם באזור הפירנאים המשתרע על שטחיהן של פרגוואי, אורוגואי וארגנטינה מצויים זני ציקלידים אחדים.
באזור זה מרוכזים שפכים של נהרות רבים המגיעים בעיקר מאורוגואי, ארגנטינה ופרגוואי.
ריכוז הזרימה של הנהרות הללו יוצר נהר שנקרא ריו לה פלטה והוא מהווה הנהר השני בגודלו בעולם אחרי האמזונס.
אזור הפירנאים הוא אזור יבש יחסית, בעיקר ידוע כמלא בביצות. למרות שאזור זה יחסית מנותק מהאמזונס ידוע כי בעבר היה מחובר עמו והרבה זנים של דגים ביניהם ציקלידים מאזור האורינוקו כיום נפוצים באזור הפירנאים.
אזור מזרח ברזיל:
מהווה מאין גבול מזרחי של אזור האמזונס, האזור מאופיין בנהרות קטנים רבים.
בעוד שאזור החוף הטרופי מאופיין בלחות ויערות סבוכים, אזור זה שהוא מאין רמה מאופיינים ביערות וצמחייה מדוללים ואפילו פני שטח מעט מדבריים.
מרבית זני הציקלידים המצויים באיזור זה רגילים למים מלוחים למחצה הקיימים בבתי הגידול באיזור זה וחלקם אף דורש מים קשים.
אזורים נוספים בדרום אמריקה:
קיימים ארבעה אזורים נוספים שאינם עשירים כל כך בדגים ובייחוד לא ציקלידים אך עדיין מהווים בתי גידול לזנים מסויימים.
מדובר באזורים כמו האזור המנגדלני והאזור הטראנס אנדי שנמצאים בצפון מערב היבשת, החולקים מדינות כמו אקוודור וקולומביה.
קיימים זנים מסויימים המצויים באזורים אלו לדוגמא הדג המכונה גרין טרור ( Aequidens sp.) ומצוי במזרח אקוודור.
הקיצוניות בכימית המים:
כשאנו מדברים על תנאי המים שלהם זקוקים מרבית הציקלידים הדרום אמריקאים אנו מגלים כי התנאים בהם אקווריומיסטים מחזיקים ציקלידים דרום אמריקאים באקווריום אינם זהים לתנאים הקיימים בבית הגידול הטבעי. בואו ונסתכל על דגים מאזור האמזונס, הטמפ' באזור זה די קבועה כ- 27 מעלות (בעוד שהקיצוניות שלה היא 20 עד 37 מעלות).
דיסקוס הינו דוגמא מצוינת לציקליד הנלקח מבית הגידול הטבעי שלו והותאם לתנאי אקווריום. הדיסקוס חי במערכות מים גדולות יחסית לאורך הריו נגרו, מחקר של בית גידול זה מראה כי המים שם מגיעים ל-pH נמוך של כ- 4.7 והמים מגיעים עד לאפס קשיות.
באקווריום לא ניתן לשמור רמות כאלו ולאלו שמנסים צפויה התמוטטות של רמת pH שעלולה לגרום לבעיות בריאות אצל דגים רבים.
כשמגיעים לתנאי חומציות קיצוניים כאלו נוצר לחץ עודף על זימי הדגים ומקשה עליהם למצה חמצן מן המים.
סיכום:
הקטע מתמקד במתי הגידול עצמם ובמאפיינים שלהם.
קטע זה מראה לנו כי קיים עולם מופלא ועשיר גם מעבר לקופסת הזכוכית הקטנה שלנו ולא רק בתוכה.
גיא אלון- מעצב אקווריומים.
הקמה ועיצוב של אקווריומי צמחייה בפרט ואקווריומי מים מתוקים בכלל.
Email- guyallon@walla.com
הקמה ועיצוב של אקווריומי צמחייה בפרט ואקווריומי מים מתוקים בכלל.
Email- guyallon@walla.com
